יום חמישי, 7 באוגוסט 2014

מיקסטייפ וואנבי Jul.14



Mark Lanegan Band - Sad Lover
כבר מלא זמן לא היה ללאנגן כזה שיר כייפי.

Blue Swede - Hooked On A Feeling
למי מכם שעוד לא הספיק לראות את שומרי הגלקסיה (לכו ותראו! עכשיו!), אספר שהסרט משובץ בפנינים מהסבנטיז, בזכות המיקסטייפ שהגיבור קיבל מאמא שלו כילד. אני אוהבת סרטים שאוהבים מוזיקה כי מדובר בשני הדברים האהובים עליי בעולם ביחד. במקרה הספציפי הזה, יכול להיות שהתלהבתי מהבחירה הזו בגלל שגם לי יש קסטת להיטי סבנטיז אהובה ששמעתי במשך שנים באוטו של אמא, והסרט באמת מאוד אוהב את השירים האלה. בטריילר, האוגה צ'אקה ממש הרגיז אותי, כאילו זו מצחיקוליות מנג'סת כזו, אבל בסרט התבררה האמת - זאת ממש לא עוד בדיחת "גיחי גיחי מוזיקה משנות השבעים זה מביך", הם באמת מתים על זה. וגם אני.

Poom − Les Voiles
ותודה למיקסטייפ יום הבסטיליה של אבנר שביט.

רייסקינדר - לוקסוס
הכי קרוב לאקטואליה שתקבלו במיקס הזה.

Talking Heads - I Get Wild/ Wild Gravity
Ian Brown - On Track
פעמיים החודש נכנס בי דיבוק-שיר שלא הסכים לצאת עד שהקשבתי לו, ובשני המקרים המצב לא היה נוח. את הטוקינג הדס שמעתי בלי אוזניות ברחוב כאחרונת הנערים הפוחזים, את איאן בראון חיפשתי בהיסטריה בשתיים בלילה כי לא זכרתי איך קוראים לשיר. בחודשים האחרונים הייתי בסוג של דיאטת מוזיקה כי איבדתי את האוזניות, ואני נוטה להאמין שהנ"ל הוא תופעת לוואי. המצב כה חמור שהתפשרתי על אוזניות אין-איר מכאיבות, כי עדיף מאעפן מכלום.




Desire - Under Your Spell
דרייב.
(זה השיר הכי רומנטיקני-תלותי-מתקתק שיש, אבל איכשהו הוא גרם לי להרהר בזה שכמיהה היא גרועה לא פחות כשהיא מפוכחת ויומיומית. את יודעת שאת לא צריכה לחשוב על זה, את חושבת בכל זאת, כל הזמן, ובסוף את פשוט מבטלת את העניין כמשהו שאין לך ברירה אלא לעשות, כמו אלרגיה, נגיד, ומתמרנת מסביב לזה. די מייאש).

להקה רטורית - Last Night
אם שמעתם בום זה לא החמאס, זה המוח שלי שהתפוצץ אחרי שהבנתי שלוק מבנות גילמור מזכיר לי את יוסי אלפנט.

Panyo Panyo Digi charat - Ending Song (Jounetsu no Paradise)i
חוויות מהסגירה הראשונה כעורכת בעיתון: המוח שלי היה כה נסער מזה שהעמוד האחרון מודפס והיום הארוך להחריד מתקרב לסיומו, שהוא שלף את השיר הכי אנרגטי ושמח שהוא מכיר. כלומר, שיר ביפנית מאיזה אנימה שראיתי בכיתה י"א ולא שמעתי כבר איזה שש שנים. הוא אפילו יותר מביך ממה שזכרתי. אבל חמוד באותה המידה.

יום שבת, 5 ביולי 2014

מיקסטייפ וואנבי Jun.14

תלחצו עלי אני נחמד

Against Me! -Transgender Dysphoria Blues
מתנה לחודש הגאווה. תהנו.

The Cure - Just Like Heaven
ויקיפדיה אומרת שמודל קובלר-רוס נכתב במקור בהקשר של גילוי על מחלה סופנית, אבל "בהמשך הוכלל המודל עבור כל תהליך של אובדן קטסטרופלי עבור האדם עצמו (כגון גירושין, התמכרות, גילוי טרגי על עצמו או על יקיריו), או לאחר מותו של אדם קרוב לו". אף אחד לא מת לי, לא התגרשתי ובגדול קשה לומר שהשטות המפגרת הזו היא אובדן קטסטרופלי, ובכל זאת התקבעו לי חמשת השלבים המטופשים האלה בראש. אולי ההגדרה 'התמכרות' כמעט מתאימה. בחודשים האחרונים התמקחתי, כעסתי והייתי מדוכאת, עכשיו אני נמצאת על הגבול בין דיכאון והשלמה. או לפחות ככה שכנעתי את עצמי. רק שכל העניין הזה הוא חול טובעני, אז ככל שאני מתרחקת אני גם מתקרבת חזרה. אני אמורה לא להרגיש את זה, אז אני גם משתדלת לא לחשוב על זה יותר מדי לעומק או לדבר על זה. מה שקורה בסוף זה שמצטבר לי המון רגש שצריך לפרוק עם שיר אהבה ממש ממש רגשני, וזה מה שקפץ לי לראש. לא עוזב אותי מאז.

Chairlift - Wrong Opinion
הבעיה היא שאהבה היא לא לגיטימית בזמן ובמקום הנתונים. זה נכון בכלל, כשהזמן והמקום הם 2014 בתל אביב, וזה נכון בפרט למקרה שעליו אני מדברת. אני אדם מאוד אוהב אבל העולם חוזר ומזכיר לי שאהבה היא חולשה והיחידה שתידפק מזה בסוף זו אני. ואני נדפקת שוב ושוב ושוב, אבל ממשיכה להתעקש על זה בכל זאת. רק לא להתקלקל, רק לא להפוך לצינית. זה חול טובעני, כבר אמרנו, ואני שקועה בו כמעט לגמרי, אני כבר לא יודעת מתי אני רואה נכון ומתי יש לי חול בעיניים. מתי יש מתח רומנטי או מיני ומתי זה סתם נימוס או מבוכה. וברגע שהמחשבה שאני מעדיפה לחשוב הגיעה, אי אפשר להגיד לה שהיא טעות, שתלך.


Damon Albarn - Everyday Robots 
האמת שבשמיעה ראשונה שנאתי את השיר הזה ממש כי הוא הקריפ אותי. אין לי מושג למה. מזל שאני אוהבת לשבת עם הלפטופ במקום שמנגן אותו כל הזמן.

Onuka - Time
מי זאת? מה זה? מאיפה זה צץ? זה יפה ממש.

Shura - Touch
אם כל מה שצריך כדי לכתוב שיר יפה זה לנסח במשפטים קצרים את התסכול שלך, אולי גם אני יכולה לעשות את זה. מישהי רוצה להקים להקת בנות מאוהבות?

La Roux - Let Me Down Gently
איזה כיף שהיא חזרה.

Poolside - Harvest Moon
כולם מדברים על ניל יאנג + מה שכתבתי על הקיור.

The Angelcy - Giant Heart
שנאתי את "לא בתל אביב", אבל הייתה בו סצנה אחת שבאמת נהנתי ממנה, השיר הזה כיכב בה. עכשיו כשלאנג'לסי יש אלבום סוף סוף גיליתי אותו מחדש, ולמשך שבוע וחצי הוא היה הדבר היחיד שהרגיע אותי. עכשיו הוא רק מסעיר אותי עוד יותר, כמו כל שיר רומנטי במיוחד אחר. אני מנסה להיגמל מהשירים מהסוג שיש במיקסטייפ הזה, כי אהבה נכזבת היא פשוט לא תחליף בריא לאהבה, היא סתם שקר והתעללות עצמית וצריך להרפות ממנה. מוזר להגיד אבל אני צריכה כמה זמן של סתם, של בוז, של חוסר התלהבות, של ייאוש. (הלוואי שזה לא יצליח לי).

יום שישי, 6 ביוני 2014

אפשר כבר לומר "אמרתי לכם"?

בחגיגת לידתו של "מלפיסנט", כלומר כשרק הפציע בשמי התאגיד הרעיון המעורפל של רימייק ליפייפיה הנרדמת, הגיעו שלוש פיות לברך את הרך הנולד. הפיות אף השאירו אחריהן מתנות: הראשונה העניקה לו את מתנת היופי, יופי משונה ומעוצב בCGI, באמצעותו יצליח להסיט את תשומת ליבם של הצופים בו מאי דיוקים וחריקות בתסריט. השנייה העניקה לו את מתנת העושר, עושר עצום שיביא לו את כל אשר יצטרך, אם זה שחקניות יפות, אפקטים או שיר נושא בביצוע של זמרת צעירה ופופלרית. הפיה השלישית עמדה לפצות את פיה, אך בטרם הספיקה, התפרצה למסיבה פיה קצת פחות נחמדה, יש שיגידו מכשפה אבל בדיוק ראיתי מלפיסנט ולא נעים. ברכתה של המכשפה/פיה הייתה בעצם קללה: הסרט אכן יהיה אסתטי ותקציבו יהיה רב, אך אלה יכוסו בחומת קוצים עצומה ודוקרת של טמטום. טמטום בסיסי שגורם לך לצעוק על המסך "באיזה קטע?!", שיימנע מהסיפור הנחמד לממש את הפוטנציאל. מלפיסנט נידון לנוע בעולם כיצור כלאיים נאה אך מקושקש ומחורר.
כשעזבה את המקום המכשפה המרשעת-אבל-יש-לה-סיפור-רקע-עצוב, ניצלה הפיה השלישית את כוח ברכתה כדי לנסות להמתיק את הקללה. היא נתנה לסרט את מתנת הרגש. אז כן, אולי הסרט יהיה מטומטם, אבל אנג'לינה ג'ולי תהיה כה יפה ונוגה. הכאב שלה יהיה אמין ומרגש. גם אורורה החמודה-אבל-בחייאת-רבאק-איזה-טמבלית-היא-בסרט-הזה, תצליח איכשהו לזכות בחיבה. דיסני תמיד ידעו לשחק ברגשות, וגם הפעם יש רגעים שעלולים לבלבל מלעיזים שכמותי, שהכריזו קבל עם ועדה שזה הולך להיות סרט פח, שפתאום יחשבו לרגע, "אולי טעיתי?". אולי אחרים אפילו השתכנעו שלב פועם הוא מספיק כדי לכפר על כל השאר, שסנטימנטליות היא פיצוי הולם להיעדרם של עומק רגשי וסיפור מותח וסוחף. אני לא. מדובר בסרט מטומטם לאללה שמנסה להדביק מסר פמיניסטי אמיץ ומרגש לסיפור שלא כל כך מתאים למסר הספציפי שהוא מעוניין בו. אז הוא משתמש בתחבולות וטריקים, מהלכי עלילה תמוהים או קלים מדי, יותר מדי דאוס אקס מכינות וכמובן האכלה בכפית לרוב.


בגדול, הייתי נורא רוצה שמלפיסנט יעבוד. הוא מציע מסרים מעניינים ואפילו עמוקים יחסית, מהסוג שיאהבו מאוד בחוג למגדר. הוא אפילו אמיץ קצת, הרי רימייק לסרט הספציפי הזה יכול היה להישאר סתם שחזור מדויק של המקור, עם נסיכה קצת יותר מעניינת (וכמובן מעודכנת לסטנדרט הפמיניסטי של שנות האלפיים) והתאהבות שמבוססת על יותר מפגישה אחת. במקום, הסרט מתמקד במלפיסנט, הסיבות שהפכו אותה למרשעת שהיא והסיפור הנוסף "שלא סיפרו לנו", שמתרחש אחרי הטלת הקללה על אורורה. מלפיסנט של הסיפור הזה היא לא מכשפה אלא פיה, עם כנפיים מפוארות, קרניים, שפתיים אדומות (גם בגיל 10) ועצמות לחיים משוגעות לגמרי. אה, כן, היא גם נולדה בשם הזה, ולא אימצה אותו כדי להבהיר שהיא מרושעת אבל נהדרת (malevolent + magnificent). זה בסדר, כי גם לאורורה לא סיפרו בסרט הזה שהיא מסתתרת תחת זהות סודית, "רוז", ולפיות לא קוראים יותר פלורה, פאונה ומאריוותר. למלפיסנט המקורית היה עור ירקרק, אבל לג'ולי יש פני חרסינה לבנים. עם זאת, הירוק מסמל כאן שני מאפיינים חשובים של הדמות - טבע וקנאה. מלפיסנט היא הפיה החזקה ביותר בעולם הפיות, שנמצא במלחמה מתמדת עם בני האדם. למה? כי ככה אמרנו! כי גברים! כי בני אדם הם חמדנים! וכו' וכו' וכו'. למעשה, היא לא סתם הכי חזקה, היא המנהיגה הבלתי מעורערת, היצור היחיד בעולמה שמפגין מידה מסוימת של אינטיליגנציה כמו-אנושית. למה לעזאזל מלפיסנט היא פיה שחיה ביער מוזר? לא יודעים נו, כי זה יפה. כי ככה זה בכל האגדות האפלות האחרות. כי אפשר לצייר יצורים מוזרים וחמודים. בקיצור, מלפיסנט פוגשת ילד אנושי, סטפן, והשניים מתאהבים. הילד הופך לגבר ומתברג בפמלייתו של המלך. המלך דורש את ראשה של מלפיסנט כנקמה על כישלון בקרב בין בני האדם והפיות. סטפן חוזר ליער, מפתה ומרדים את מלפיסנט שלא שמרה על הכוס שלה יאדה יאדה יאדה מלפיסנט קמה בבוקר בלי כנפיים. סטפן מוכתר למלך, מתחתן ונולדת לו תינוקת יפה שמלפיסנט מקללת וכל זה. אורורה נלקחת אל היער כדי שתוכל לחמוק מציפורניי הקללה של מלפיסנט, אבל אובייסלי היא מוצאת את בקתת המסתור תוך שתי שניות בערך והופכת לסטוקרית של התינוקת וליחידה שאשכרה אכפת לה ממנה. למה? לא יודעים נו תפסיקי לשאול שאלות מעצבנות אנחנו מנסים לספר סיפור!!!
מלפיסנט, מעבר להשתייכותו הברורה לגל סרטי האגדה המודרניים וה"אפלים", משתייך לעוד שני גלים משמעותיים בעולם האנימציה לילדים (שזה מוזר, כי זה לא בדיוק סרט לילדים. הוא גם לא חכם או מותח מספיק בשביל מבוגרים. אז מי בעצם קהל היעד של הסרט הזה?). הראשון הוא גל הפקפוק העצמי של דיסני, שמנסה להמציא מחדש את יסודות הז'אנר בצורה מודרנית. מהבחינה הזאת הוא מזכיר את "מכושפת", "הנסיכה והצפרדע" וכמובן "לשבור את הקרח", ששיחקו מחדש עם הרעיונות הישנים של עלמה במצוקה ונשיקת אהבה אמיתית, ועשו את זה יותר טוב ממלפיסנט. הגל השני הוא הניסיון להמציא מחדש את הרע כטוב ולטשטש את הגבולות ביניהם, כשלרוב התוצאה היא משחק כיסאות מוזיקלים ולא היעלמות מוחלטת של הרוע. כאן אפשר למצוא סרטים כמו "גנוב על הירח", "מגה מיינד", "ראלף ההורס" ואפילו את "מפלצות בע"מ" ו"הדרקון הראשון שלי". גם להם הסרט הזה מפסיד, ולו בגלל שהם מציגים דמויות שאפשר לחבב. למלפיסנט יש אחת כזו (נחשו מי), אבל כל שאר הדמויות שסביבה מעצבנות רצח או סתם משעממות. הדמות היחידה שאהבתי בסרט מלבדה היא דיאבל, החבר העורב של מלפיסנט שאת צורתו היא יכולה לשנות (רק את זו שלו, משום מה), בעיקר כי הוא לא היה רציני עד אימה כמו שאר הסרט.
הבעיה העיקרית של הסרט, ושל תת ז'אנר האגדות האפלות החדש כולו (לזכותו ייאמר שהוא טוב יותר מהשאר), הוא כישלון מוחלט בעיבוד סיפור.  "היפייפיה הנרדמת" הוא אחד הסרטים הפגומים ביותר של דיסני מבחינה עלילתית, ו"מלפיסנט" לקח ממנו את הדברים הלא נכונים ונטש את כל מה שהיה טוב בו: המגניבות של מלפיסנט, שבאה לידי ביטוי רק בסצנה הטלת הקללה; שירתה של אורורה - "מתנת השיר" מהסרט המקורי הופכת כאן ל"מתנת האושר", יענו היכולת להיות שמחה בצורה מטומטמת כל הזמן; וכמובן, שלושת הפיות שהיו הלב, הנשמה וההומור של הסרט המקורי, שכאן קיבלו אופי חדש ובלתי נסבל ועיצוב שמזכיר את הלנה בונהאם קרטר המזעזעת במכוון כמלכת הלבבות. ובעיקר, אין בסרט הזה אפילו טיפה של שמחת חיים, שבמקור הייתה בשפע. מלפיסנט בועט בסרט המקורי ובכך בועט ביסודות שעליהם הוא עומד. אני לא אומרת שעיבוד לסיפור חייב להיות נאמן לו, אבל עיבוד טוב צריך להיות מסוגל לעשות את שני הדברים - להתנער מהרע שבמקור אבל גם לאמץ את הטוב והיפה שבו, את הדברים שגרמו לנו לחבב אותו מלכתחילה. ואם כל זה לא מספיק גרוע - הוא שחט את אחד מהשירים האהובים עלי בתולדות דיסני, שמתעופף לו ביוטיוב ובסצנת הקרדיטים קצוץ כנפיים ועגום, מנומנם, ואיך לא, "אפל".

נ.ב: אני יודעת שמלפיסנט כותבים בארץ "מליפיסנט", אבל לא ככה מבטאים את השם שלה ובבלוג שלי משתדלים לקרוא לאנשים בשמם.